ארבעת מימדי הקיום

בין ארבע עולמות: על ארבעת מימדי הקיום האקזיסטנציאליסטים

מה אתם עושים ברגע זה ממש? מן הסתם אתם יושבים על כסא וקוראים משפט זה. בפעולה פשוטה זו - של ישיבה וקריאה, מעורבים תהליכים רבים ומורכבים המתרחשים במקביל: תהליכים פיזיים - של תנוחת הישיבה ושל תנועת העיניים; תהליכים פסיכולוגיים של מתן פרשנות לאותם גירויים מרצדים על מסך המחשב, להם אנו קוראים "מילים"; ואולי גם תהליכים נוספים עמוקים יותר, שקשה להבחין בהם ממבט ראשון - חיפוש אחר משמעות נוספת בחיינו, חיפוש להפיג שעמום או בדידות, ועוד.

מזה למעלה ממאה שנה אסכולות שונות בפסיכולוגיה מתחבטות בשאלה כיצד האדם חווה את העולם שמחוצה לו, וכיצד יש להתייחס אל החוויה האנושית. בפרט, עולה בהקשר זה השאלה האם יש להתייחס אל ההתנסות התודעתית כשלם הוליסטי, כחלקים המתחברים יחדיו ליצירת החוויה, או כשלם השווה יותר מסך חלקיו.

בגישה הסטרוקטורליסטית, למשל, מנסים לאתר ולזהות מבנים מנטליים המרכיבים יחדיו את החוויה המודעת. בגישה הגשטאלטית מאידך, מדגישים את החוויה הסובייקטיבית של הפרט, אשר מהווה יותר מסך המבנים המרכיבים אותה.

בעוד הגישות השונות תהו על קנקנן של סוגיות אלה ודומות, קמה לה במהלך המאה העשרים גישה נוספת, האקזיסטנציאליסטית, אשר טענה כי האדם מתקיים בו-זמנית בארבעה מימדי קיום, כאשר ארבעתם מובחנים זה מזה אך באותו הזמן קשורים קשר הדוק זה לזה. ארבעת המימדים הללו אינם מסייעים לפיתוח פרופיל אישיותי או אבחון פתולוגי, אלא מבהירים לאדם באילו מהמימדים הוא יציב בחייו, ואילו מימדים רעועים וזקוקים לתמיכה וחיזוק.

נפתח בעובדה כי הגישה האקזיסטנציאליסטית נעדרת תיאוריה התפתחותית או תיאוריה אישיותית כלשהי. לא קיים בגישה זו מודל לקטלוג או תיוג בני אדם לתבנית זו או אחרת, לפירוק או לחיבור פרופיל אישיותי. במקום זאת, גישה זו מנסה להתמקד בהיבטים האוניברסאליים של הקיום, באופן שחוצה תרבויות והגדרות אתניות (Binswanger, 1963; Yalom, 1980; Van Deurzen, 1984). היא פורטת ארבע רמות שונות של חווית הקיום, כאשר בכל רמה אשר בה האדם פוגש את העולם – הוא מעצב את גישתו מתוך תפיסתו האישית על אותה חוויה, ובעוד נטייתו כלפי העולם מגדירה את המציאות עבורו. ארבעת המימדים הללו שזורים אלה באלה בעוד הפרט נטוי בכל מימד בין קוטבו החיובי – שאיפתו בכל מימד, לבין קוטבו השלילי – פחדו בכל מימד.

בעבר המימדים האקזיסטנציאליסטים מנו 3 מימדים בלבד – מימד פיזי, חברתי ופסיכולוגי, להם קרא בינסוואנגר (1946) בגרמנית Umwelt, Mitwelt ו- Eigwelt, בהתאמה. אולם הוגים מאוחרים יותר, כגון בובר, ג'ספרס וטיליץ' הוסיפו מימד רביעי: Uberwelt, המימד הרוחני. ארבעת מימדי הקיום, או בשמם הנוסף – ארבעת העולמות, קשורים להיבטי הקיום הבאים:

המימד הפיזי – קשור לעולם החומרי סביבנו ולהתגלמותנו בחומר, וליחסנו למגבלות ולאתגרים שמימד זה מציב בפנינו.

המימד החברתי – קשור ליחסנו כלפי אחרים החיים במחיצתנו בעולם, ומייצג את כניסתנו לתחום הציבורי, בו נורמות תרבותיות, מוסכמות חברתיות ודינאמיקת היחסים משפיעים על התנהגותנו ותפיסתנו את העולם.

המימד הפסיכולוגי – קשור ליחסנו כלפי עצמנו באמצעות התבוננות פנימה. זהו עולמנו הפנימי והוא כולל את יחסנו כלפי דברים, בעלי-חיים ואנשים שאנו חווים כחלק מאיתנו.

המימד הרוחני – קשור ליחסנו כלפי אמונות, רעיונות, ערכים ועקרונות שאנו חיים לאורם. זהו המימד של תמונת העולם הכללית שלנו, אשר קובעת את אופן הפעולה שלנו בשאר המימדים ואת האופן בו אנו מעניקים משמעות לעולם.

כפי שכבר צוין, האדם מתקיים לאורך חייו בכל אחד מארבעת המימדים, אולם בכל רגע נתון מימד מסוים עשוי לבלוט יותר מאחרים, וכן כל מימד נושא אתגר שונה ושאיפת חיים שונה.

במימד הפיזי, האדם נע בין חיים ומוות ושאיפת הקיום במימד זה היא שאיפה הישרדותית: להשיג ביטחון קיומי, כלומר שאיפה לשימור עצמי. זוהי השאיפה הבסיסית ביותר המשותפת לכל האורגניזמים המאכלסים את עולמנו. במימד החברתי, האדם נע בין השאיפה לקבלה ושייכות לבין החשש מדחייה ובדידות. יחסיו עם אחרים תמיד נעים בין יחסים הנובעים מעוצמה (מניע בריא) לבין יחסים הנובעים מהצורך בשליטה על אחרים (מניע לא בריא). שאיפתו של האדם במימד זה היא להשיג ביטחון עצמי, כתוצר של יחסיו עם אחרים. במימד הפסיכולוגי, האדם נע בין זהות מגובשת לבין בלבול עצמי, והוא מונע על-ידי מחשבות והשאיפה לזכות בתשובה לשאלה: מי אני? כלומר לזכות בביטחון בזהותו. ולסיום, במימד הרוחני, האדם נע בין משמעות לבין ריק קיומי – היעדר משמעות לחייו. שאיפתו היא להשיג ביטחון בסדר הגדול של הדברים, כלומר לאמץ תפיסת עולם כוללנית אשר תסייע לו בהבנת העולם הזר והמנוכר.

זאת ועוד, במימד הפיזי האדם ינהג באופן אינסטינקטיבי, על בסיס מיליוני שנות אבולוציה שעיצבו את דרכו הביולוגית בעולם. במימד החברתי האדם ינהג באופן נלמד, על בסיס אלפי שנות נורמות חברתיות וערכים שהוא רכש בתהליך הזיקוק התרבותי. במימד הפסיכולוגי האדם ינהג על סמך תחושת הזהות העצמית שלו, אותה רכש בתהליך ההדרגתי של התעוררות המודעות העצמית במין האנושי לעצמו ובתהליכי מטא-חשיבה הייחודיים לאדם – מחשבות על המחשבות. ולבסוף, במימד הרוחני האדם יסתמך על ערכים שמעבר לקיומו האישי, אך ישתמש באלה למציאת משמעות בקיומו שלו.

האם ניתן לעשות שימוש בארבעת המימדים במסגרת הקליניקה האקזיסטנציאליסטית בכדי להקל על סבלם של מטופלים? ללא ספק ארבעת מימדי הקיום מאפשרים למקם חרדות אקזיסטנציאליסטיות שונות במקומן על המימדים, ואף ניתן להבחין כיצד ארבעת התמות האקזיסטנציאליסטיות הבולטות - מוות, בדידות, אותנטיות ומשמעות – שזורות בארבעת המימדים באופן הולם.

למשל, אדם המפגין באופן בולט חרדה קיומית המתבטאת כפחד מפני המוות, מעיד כי המימד בו הוא מעורער וזקוק לאשרור מחודש הוא המימד הפיזי, המימד בו קיים צורך לשימור עצמי. לעומתו, אדם אשר ירבה לבטא בדידות וקושי ליצור קשרים עם אחרים, ימקם את בעייתו במימד החברתי, ויסייע למטפל להתמקד בחיזוק הנדרש במימד זה. אדם אשר יתהה על אחת מהשאלות הבסיסיות ביותר – מי אני – ויטיל ספק שיש בידו את התשובה לשאלה זו, יעיד על ערפול בזהות העצמית ועל כמיהה למצוא את הקול האותנטי שלו, וקשייו ימוקמו במימד הפסיכולוגי. ולבסוף, אדם אשר יעסוק בשאלות הקשורות למשמעות חייו ויחוש חוסר תכליתיות בחייו האישיים יעיד כי הוא לוקה בהיעדר משמעות ובעייתו תמוקם במימד הרוחני.

חשוב לציין כי בעוד ארבעת המימדים קשורים בקשר הדוק אלה באלה ויותר ממימד אחד עשוי להיות בולט ורלוונטי בכל רגע נתון, הרי שארבעת המימדים לא מייצגים מודל טופוגרפי או כרונולוגי מכל סוג שהוא. תהא זו טעות להסיק כי האדם בעת לידתו נתון כל כולו במימד הפיזי, וכי מאוחר יותר הוא עובר לשלב המימד החברתי, הפסיכולוגי וכן הלאה. לא, האדם מגיח לעולם כשכל ארבעת המימדים מצויים בו פוטנציאלית, אם כי בעוצמות שונות. אפילו פעוט בן יומו עשוי לתהות על משמעותם של הצללים שהוא רואה במעורפל, או מהיכן מגיע החלב המזין אותו. למעשה, אותה שאיפה למצוא הגיון ומשמעות בעולם היא זו שמדרבנת אותו לקלף אט אט את הקליפה הפסיכולוגית בה הוא נמצא ולהיחלץ אל עבר העולם שמחוצה לו. זאת ועוד, גם אדם מבוגר עלול לחוות רגרסיה כמעט מלאה אל המימד הפיזי, אם עצם קיומו נתון בסכנה.

יש לזכור כי המימדים, אם כן, אינם מייצגים שלבים בהתפתחות הנפשית של האדם, כמו המודל הפסיכו סקסואלי של פרויד או תיאוריית שמונת השלבים של אריקסון. מימדי הקיום הם למעשה רמות שונות לחוויית הקיום ולפגישת העולם, כאשר האדם נע לאורך חייו בין המימדים ובתוך המימדים, על סמך הרלוונטיות של כל מימד ומימד עבורו בכל רגע נתון.

ביבליוגרפיה:

Binswanger, L. (1946). The Existential Analysis School of Thought, in R. May, E. Angel, and H.F. Ellenberger (eds), Existence. New York: Basic Books, 1958.

Binswanger, L. (1963).Being-in-the-World, transl. NeedlemanJ. New York: Basic Books.

Deurzen, E. van (1984). Existential Psychotherapy, in W Dryden (ed.) Individual Therapy in Britain, London: Harper and Row

Yalom, I. D. (1980). Existential Psychotherapy. New York: Basic Books